יום שבת, 6 ביוני 2015

איני (אין אני)

סיינפלד, הוט פלוס

פורסם לראשונה באתר עריכה לשונית וב"תפוז" ("אין אני אין אני אין אני - אין אני אין אני") ב-28.5.2011

"למרות שאני עורכת לשון במקצועי, לא תמצאו כאן שפה נוקשה הכפופה בכל מחיר לכללי האקדמיה, כגון 'איני' (שלילה בהווה) היבשושית משביתת השמחות, 'אף על פי', 'מצד אחר'. יש שיגידו שאני מבזה את המקצוע שלי. איני חושבת כך" (מתוך "הצהרת כוונות" בבלוג "זה סוג של בלוג" בהארץ).

הנה דוגמה לעריכה לשונית מקובעת שלא זורמת עם הכתיבה: אלון עידן כתב משהו על בר רפאלי. אני כותבת "משהו" כי לא נכנסתי עמוק לתכנים אבל קלטתי את רוח הדברים. זיהיתי כתיבה צעירה, נועזת, אמיתית, חכמה, זורמת וטבעית. ואז באה עורכת לשון (יש לי הרגשה שזאת אישה) ומקלקלת הכל עם ה"איני" הארכאי הזה:
  • "איני יכול לשאת אותה יותר... כי הרי ממש אותה איני מכיר";
  • "איני יכול לראות שוב תמונה שלה בשער אחורי";
  • "איני יכול עוד לשאת את... האוטומט הזה";
  • "איני יכול לשאת את 'בר רפאלי', הדימוי הפופולרי שאינו אלא עלבון לאנושות";
  • "נוצר הפער הזה, המרווח הזה, הבור הזה שאותו כולם מבקשים ושאיני יכול לשאת עוד".
על ה"איני" הזה כתבתי גם ברשומה על בני ציפר. מצד אחד הוא נורא רוצה שנחשוב שבבלוג שלו בהארץ, המכונה "לא בבית ציפרנו", הוא כותב חופשי מה שבא לו, תוך שהוא מקפיד להתריס את האמת שלו ללא כחל ושרק:
  • "יאללה יאללה. עוד מעט, כל אמא שהתינוק שלה לא התקבל לפעוטון מסוים, תפנה לבג"ץ. מה זה פה?";
  • "זו תהיה די פאדיחה לא לקבל את הפרס".
  • "הלך עלי".
  • "יעני בשביל להראות לצופים הישראלים"
מצד שני, בנשימה אחת מורגשת בבירור עריכה לשונית קפדנית שעוזרת לו לקלקל את הרושם הזה והופכת את הבלוג, שמתיימר להיות חצוף, רענן וקליל למייגע וארכאי. ואני לא מתכוונת רק לפסיקים המיותרים ["יאללה יאללה. עוד מעט (פסיק) כל אמא שהתינוק שלה לא התקבל לפעוטון מסוים (פסיק) תפנה לבג"ץ"] ול:
  • "כמובן, שבברלין קראתי על כך באתר האינטרנט של הארץ";
  • "כמובן, שכל אלה חלומות באספמיה":
  • אלא גם ל"איני":
  • "ואיני רוצה להיכנס לזה עכשיו";
  • "איני טוען שכל ההומואים בארץ הם קונפורמיסטים";
  • "אבל איני מסכים";
  • "שבסך הכל איני מבייש אותם, לא כן?"
על פי האקדמיה יש לכתוב בהווה: איני רוצה, אינך רוצה, אינו רוצה, אינה רוצה, איננו רוצים, אינם רוצים, אינן רוצות, ולא: אני לא רוצה וכו'.
ובכן, אני לא רוצה! די עם ה"איני" הזה. זה כל כך מנותק וכל כך לא מתאים למשהו שמתיימר להיות משהו קצת שונה. בעריכה לשונית טובה צריך לזרום עם הטקסט. בכתבות מהסוג הזה לא מדובר בטיעון אקדמי יבש. יש כאן כתיבה אישית שבה הכותב מביע מרחשי לבו. אני לא (איני) מתכוונת רק לעריכה, אלא גם לכתיבה. יש אנשים שחושבים שאם הם יוסיפו את ה"איני" הזה הוא יעלה אוטומטית את המשלב הלשוני בכתיבה. אם אתה כותב טוב אתה לא צריך (או אינך צריך) את הקוסמטיקה החיצונית הזאת.

ויש עניין נוסף: לדעתי "איני" מפחית מעוצמת הכתיבה. "אני" + "לא" (וגם "אתה" + "לא" וכו') הם חזקים ויש להם נוכחות. אינכם סבורים כך?  
***********
יאיר בן־חור (לשונאי 10) מעיר כי במאמר שפרסמו רות אלמגור־רמון וקרן דובנוב ("במה שוללין ובמה אין שוללין" - על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא", אקדם 39, תמוז תשס"ט) הן מתירות בהקשרים מסוימים את השלילה ב"לא" גם כשלילה לבינוני.
"איך ייתכן שמישהו אינו מחבב אותו" (אימא של ג'רי, סיינפלד, הארנק, הוט פלוס)
_____________________
17 תגובות 

ומה עם "אין אני רוצה"? "אין אני 
אנימו ו28/05/2011 18:20
מרגיש"? וכד`. שבת שלום ועוד מעט שבוע טוב

ברשימות מהסוג שדיברתי עליו דינו 
המילים של עינת ו28/05/2011 18:31
כדין "איני": פלצני

° אם איני לי, מי לי?

ל_ת 
motior ו28/05/2011 21:07

° :)
ל_ת 
המילים של עינת ו29/05/2011 00:00
  
ומה לגבי 
ע נ נ ת ו28/05/2011 23:30
אינני?

"אינני" או "איננו" וכדומה הם כמו 
המילים של עינת ו29/05/2011 00:12
"איני", "אינו" וכדומה. ההבדל ביניהם:
1. ב"אינו" וכו` משתמשים במשפט פעלי שבו הנשוא הוא פועל: לדוגמה: "הוא אינו יכול" (ולא "הוא לא יכול").

2. "ב"איננו" וכו` משתמשים במשפט שמני שבו הנשוא הוא לא פועל.

לדוגמה: "הנשוא איננו פועל".

מי שמסתייג כמוני ברשימות מהסוג הנ"ל מ"איני" מסתייג גם מ"אינני". 


איני מכיר רת התניה שהתנית
לשונאי10 ו30/05/2011 14:42
לעניות דעתי, אין הבדל מהותי בין איני לאינני, הן חלופות חופשיות.
:-)

° *את ההתניה

ל_ת 
לשונאי10 ו30/05/2011 14:42
  
תודה יאיר. עננת, רשמי לפנייך :) 
המילים של עינת ו08/06/2011 12:06
יאיר, ציינתי ברשומה את ההערה החשובה שלך על המאמר ב"אקדם". תודה רבה

•  בשמחה 
לשונאי10 ו08/06/2011 18:20
:-)
חג שמח!

נראה שהאקדמיה ללשון שמעה את זעקתך 
לשונאי10 ו29/05/2011 08:17
במאמר שפרסמו הגב` רות אלמגור־רמון והד"ר קרן דובנוב, הן מתירות את השלילה ב"לא" גם כשלילה לבינוני בהקשרים מסוימים.

המאמר פורסם באחד הגיליונות האחרונים של "אקדם".
:-)

מה שלומך?


חיכיתי לתגובה שלך, ואכן 
המילים של עינת ו30/05/2011 13:25
חידשת לי. יש לך קישור?
שלומי טוב, אקפוץ לבקר :) 

המאמר 
לשונאי10 ו30/05/2011 14:27
פורסם באחד מהגיליונות האחרונים של "אקדם", אבדוק ואגיד לך באיזה.
:)


הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
מצאתי 
לשונאי10 ו30/05/2011 14:36
זה נמצא בגיליון 39 של אקדם, תמוז תשס"ט, שם המאמר: "במה שוללין ובמה אין שוללין - על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא" מאת קרן דובנוב ורות אלמגור־רמון.
לא נראה לי שהמאמר פורסם במרשתת.

:-) 


° תודה יאיר, אציין את זה.

ל_ת 
המילים של עינת ו31/05/2011 12:22
  
איני מסכים איתך 
seymore butts ו29/05/2011 12:02
זה בכלל לא ארכאי, אפילו המשורר נ. סרוסי כתב "איני יכול" בשירו המפורסם ואני בטוח שתסכימי איתי שזה לא פלצני. בעברית יש הבדלים בין שפת כתיבה בשפת דיבור, כשאני מדבר אעדיף באמת "אני לא" על איני, אבל בכתיבה זה נוח יותר ומקצר ובעיניי לא עברית גבוהה מדי

אני מסכימה איתך סיימור. הטענה שלי 
המילים של עינת ו30/05/2011 13:27
היא שצריך להתאים את הסגנון של "איני" לסגנון הכתיבה. זה לא קשור לסגנון הדיבור