יום שבת, 6 ביוני 2015

סגנונות כתיבה ודיבור

סיינפלד, הוט וי-או-די

פורסם לראשונה באתר עריכה לשונית וב"תפוז" - "חשבתם שזה מעצבן? אז צדקתם!" ב-31.8.2008, ו"להגיד או לא להגיד?ב-14.2.2013

שאלות ותשובות בדיבור
להגיד לך שאני מאושר מזה? לא, אני לא מאושר מזה", אמר לי היום אפי.
הסגנון ששואל ועונה מופיע בכתיבה ובדיבור. בדיבור שמתי לב אליו לראשונה באחד הפרקים של "סיינפלד", עונה 7, פרק 133 "ההמתנה" (the wait out).
בפרק הזה ג'רי ואיליין שמחים שההערה של ג'ורג' לבת' על דיוויד ("ובכן, בת', אני חייב להגיד לך, יכולת למצוא מישהו יותר טוב ממנו") גורמת לפרידתם זה מזה, שכן ג'רי מעוניין בבת', ואיליין מעוניינת בדיוויד.
בשיחה בין ג'רי לבת' היא מספרת לו מדוע היא נפרדה מדיוויד. זה לא רק בגלל ההערה של ג'ורג'. "אחרי שלוש שנים של נישואים אני מרגישה שהמוזרויות הקטנות של דיוויד קצת עולות לי על העצבים... כמו למשל שבאמצע הוויכוח שלנו אתמול בלילה הוא עשה את הקטע הזה שהוא עושה תמיד - שואל את עצמו שאלות בקול רם, ואז עונה עליהן".

הסצנה שעוברת לשיחה בין דיוויד לאיליין מדגימה את דבריה של בת' (הצילומים לקוחים מהוט VOD):
דיוויד: "האם אני מאושר מכך שבת' עזבה אותי? כמובן שלא"
דיוויד: האם אוכל להתגבר על זה ולהמשיך הלאה? ללא ספק"
בהמשך, איליין וג'רי מחליפים דיווחים. איליין מרוצה:
איליין: "האם נהניתי אמש עם דיוויד לוקנר? אין ספק."
איליין: "האם אני חושבת שיש לזה עתיד? אין סיבה שלא."
לפני שבוע מצאתי את הסגנון השואל-עונה בתכנית "פנים אמיתיות" של אמנון לוי (8.2.2012, ערוץ 10). שדרן הרדיו אליקו מספר ללוי על האיומים כלפיו: "אז להגיד לך שהיו ימים שהייתי הולך עם הילד והילדה ברגל? כן, אבל להגיד לך שזה מפחיד אותי? לא".

האם אני אוהבת את הסגנון הזה? לא, אבל האם אני אוהבת לכתוב עליו? בהחלט כן!

שאלות ותשובות בכתיבה
"הנוסעים ועוברי האורח שהשתקפו בזגוגיות החזית היו ערב-רב של רוכלים, פועלים, הולכי בטל וסתם שורדים, שניסו להפיק את המיטב מהחיים ב`סוציאליזם המפותח` בברית המועצות. עוגות? בירה? גלידה? עופות חיים? כל אלה היו שם...". הקטע לקוח מתוך הפרק הראשון "צללים ומחסור" בספרו של דייוויד א. הופמן -"האוליגרכים - צללים ומחסור".
"עוגות? בירה? גלידה? עופות חיים? כל אלה היום שם..." (האולגרכים - צללים ומחסור, דיוויד א. הופמן, אתר אימגו)
סגנון הפרסומת
"נגמרו הבטריות? בפעם הבאה - דורסל!" סגנון זה נפוץ בפרסומות אבל הוא מופיע גם בטקסטים. 
"חייבים ערבי? אין ברירה? טוב, צלצלו לטיבי" (רביב דרוקר, ישראבלוג, 30.11.2007) 
שאלות "מי"
דוגמה אחרת לשאלות מנחות? יש, והן מופיעות בדרך כלל בכותרות מדורי הרכילות, הבידור, הספורט וכדומה. הסגנון הזה מאלץ את הקורא לקבל תשובות מוכנות מראש גם אם הן אינן עונות בהכרח על שאלות שהדירו שינה מעיניו. בטורו משחק מילים ("להקת המי", הארץ, 27.10.08) מתאר אהוד אשרי את מה שכינה "האינפנטיליזציה שעוברת על העיתונים" ומביא דוגמאות: מי חטף מאסר על תנאי? השופטת; מי סילק מהעבודה אשה שהרתה? מנהלת בנעמת; מי יציל את לאקי?; מי הכי מצליח בפסיכומטרי?

הסגנון העירית לינורי: כן+כן, לא+לא
הכותב מספק תשובות מוכנות לשאלות שלא נשאלו, דבר המרמז על כך שהוא מנהל שיחה דמיונית סוערת עם שאר הדמויות השוכנות בתוכו. דוגמה: "כן / נכון, אני יודעת שאנשים רבים יטענו שאני מעצבנת, ולא, לא אכפת לי". הכותב מתיימר לנחש את הטענות/השאלות המופנות אליו (או שהופנו אליו פעמים רבות), וכבר מוכן עם התשובות.
"אימא לחמש בנות מופלאות (ולא, לא קיוויתי לבן)" (מתוך הבלוג של מורן מישל, אתר סלונה)
אה, כן
הכותב כאילו נזכר במשהו, על משקל נ.ב., דרך אגב.  

"אה, כן, וגם שהשופט סובל יפסוק להם הוצאות משפט לדוגמה" (רביב דרוקר, חרדי10

חשבתם ש...? אז זהו שלא!

אתם כל כך תמימים. למרבה המזל הכותב מאיר את עיניכם.
"חשבתם שאחרי הבחירות יעצור הספאם? אז חשבתם" (מיכל רז חיימוביץ, גלובס)
מישהו אמר _______? 
כלומר "כבר היינו בסרט הזה", או "זה דומה ל..." או "הנושא שאני מדבר עליו הוא..." לעיתים מדובר באירוניה או בכפל לשון שרומז על דעתו של הכותב על הדמות שעליה הוא כותב או על הנושא:
"מישהו אמר אפס?" (דרור מרמור, גלובס)
_______, כבר אמרנו?
הכותב כאילו תוהה האם הוא כבר אמר את הדברים, ובכך מציג את דעתו.
"פרטנר-אורנג': השקה רכה, כבר אמרנו?" (גלובס, 11.11.98)
"אז זהו, שלא" ("בוס בהסוואה", רשת)

מישהו אמר "מעצבן?" אז זהו, שכן!
______________________________
14 תגובות ל"חשבתם שזה מעצבן?"

ובכל זאת
דנטל ו31/08/2008 03:28
כשאנחנו כותבים משהו, יש בו לפעמים מין "הקאה" של שיחות שבאמת ערכנו עם עצמנו. כשזה סיפור דמיוני זה בטח שונה, אבל אם נתייחס ספציפית לעולם הבלוגים, סתם בגלל שאנחנו כרגע בבלוגיה, הרי מדובר - בהרבה מקרים - בשיטוח של אירועים ומחשבות. חלק מהאירועים הם כאלה שמהנסיון אנחנו יכולים לנחש את תהיות כמה מהקוראים ("כן, אני יודעת שאנשים רבים יטענו שאני קטנונית") וחלק מהמחשבות הן כאלה שהתרחש בהן תהליך כלשהו שבסופו הסתבר ההפך ("אז זהו, שלא!").
חוץ מזה, לכתוב בלוג, למשל, זה בכל מקרה כמעט תמיד לענות על שאלות שלא נשאלו.
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
תודה
המילים של עינת ו31/08/2008 11:23

תודה שכתבת "מין הקאה" ולא "סוג של הקאה".

ואת צודקת שקשה ליישם את הביקורת שלי על כתיבה בבלוגים אבל לדעתי אין זה רק בשל השיטוח של האירועים והמחשבות אלא משום שהבלוג מבוסס על תקשורת ישירה של הבלוגר עם קהל קוראיו
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
אני מנסה לחשוב איך ניתן ללמוד מזה
לילית462 ו31/08/2008 11:54

ומרוב חוקים וכללים שנשמעים הגיוניים ונכונים יש הרגשה שאין דרך נכונה לכתוב. אולי כשכותב מנסה להשמיע את הקול שלו, הטעויות שלו, השגיאות, השגעונות הם אלו שהופכים אותו ליחודי ומענין.

אם נשתמש בסיינפלד כמשל, כמו שאת אוהבת לעשות, הרי יש שם חזרתיות, שימוש בשאלות באופן מעצבן וכו`. ולמרות זאת ואולי דווקא בגלל זה, הסדרה כל כך מצליחה ואפילו את ממשיכה לצטט ולהביאה כמשל פעם אחר פעם.

הרגע הבנתי כמה אני נזהרת במילותי כדי לא לחטוא בשגיאות שמהן הזהרת, ואני כמעט בטוחה שבאופן מסויים זה פוגע באוטנטיות, בקול בייחוד.

בכל אופן תודה על הפוסט, החכמתי, גם אם עדיין אינני יודעת איך ליישם, ולכן, מן הסתם, זקוקה לך ;-)

דורית החנפנית.

נ.ב

את מוזמנת לבלוג שלי, ואספר לך בשקט בשקט שהחל ממחר באתר של מעריב NRG, יחל להתפרסם טור שבועי המבוסס על הבלוג.
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
אין כאן חוקים
המילים של עינת ו31/08/2008 22:25

מדובר בסגנון כתיבה שאני לא אוהבת. זוהי דעתי בלבד ולא דברי אלוהים חיים. כל סגנון כתיבה שאין בו מרחק מסוים בין הכותב לבין קוראיו אינו אהוב עלי.

יש רשומה שאני עובדת עליה זמן מה, ובה המלצות לכתיבה טובה. כתיבה טובה בעיני. בקרוב אפרסם אותה
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
אני כל כך נבוכה
המילים של עינת ו31/08/2008 22:32
בתגובתך הקודמת כלל לא טרחתי לבדוק את הכרטיס שלך ולא ידעתי שיש לך בלוג. ידעתי שאת באוגנדה וחשבתי שפתחת את הכרטיס בתפוז רק לצורך תגובות. אני מתנצלת. בתום כתיבת התגובות אעמיק בבלוג שלך :)
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
אל תהיי נבוכה
לילית462 ו31/08/2008 22:53
כמו שלמדתי להכיר אותך דרך הבלוג שלך, ולהתאהב בך - וכך אני גם יודעת שאת האדם הנכון שאיתו אני צריכה לעבוד על הספר שלי. כך גם את, במידה מסויימת יכולה להכיר אותי דרך הבלוג של., הוא אמנם לא שנון ומענין כמו שלך, וממוקד בנושא מסויים ולכן אני נמנעת לכתוב בו דברים שאינם קשורים לנושא שלשמו הוקם הבלוג, אבל אני בטוחה שכמו כל מילה כתובה הוא נותן אפשרות להכיר פן ממני, האדם שכותב אותו.
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
גם אני אהבתי פעם את הסגנון הזה,
string of pearls ו31/08/2008 22:19
ובכלל את כל התבניות המחוכמות-לכאורה, כולל שימוש זה שעשיתי כרגע במקף. אני מקווה שהבחנת שאני נגמלת לאט לאט מכל הרגלי הכתיבה המגונים שלי. המאמרים שלך כל כך ברורים והגיוניים וגורמים לכל הקישוטים האלו להיראות מגוחכים. צריך רק מילים.
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
היי סטרינגית, כפי שכתבתי ללילית,
המילים של עינת ו31/08/2008 23:21

אלה לא חוקים אלא רק טעם אישי. איני רואה בכך הרגל כתיבה מגונה אלא סגנון כתיבה שלא מוצא חן בעיני. בגלל שאין בו מחיצה בין הכותב לבין הקוראים, נראה שבמקום שהכותב יהיה מרוכז במה שיש לו לומר, הוא מתרכז בקשר שלו עם קוראיו.

סימני קריאה, סוגריים, שלוש נקודות מייצגים סגנון כתיבה שאף הוא שם דגש על הקשר עם הקוראים. אם את זוכרת את הרשומה על המלצות בכתיבה, שבקרוב אפרסם אותה, זה דומה לשחקן שמודע לנוכחותה של המצלמה, והצופה מודע למודעות הזו שלו ולכן המשחק שלו לא נראה אותנטי. כך בעיני.


הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
מחשבות שאין לבטא
איש ו02/09/2008 03:03
את לא תעשי לי את זה,שמעת?

מי עושה לי את זה?

-"עינת,עינת המורה!"

אז ככה:

קראתי עכשיו את הרשימה הזו שנחבאה מעיני בין שתיים שכבר הגבתי עליה- - שלוש הנקודות ושיעור הנהיגה.

רק עכשיו כבשתיה לי 

מי מכריח אותי לחזור על דברים שאמרתי

כבר בהיותנו בפרשת שלוש נקודות?

-"עינת !עינת,המורה!"

אז שזה ככה:

בתגובה על ה-3 נקודות

ספרתי לך מה קורה לי באחד מחלקי גופי כשמלטפים את.... העברית. (אוי, שלוש נקודות מיותרות)

מיד אחרי שכתבתי אז על אותו חלק גוף, עבר בדמיוני תיאור יותר מדויק.אבל לעולם לא אעז לבטא אותו כאן, כדי לתאר התרחשות שלא תעלה על דעתך. וגם לא אספר

לא רוצה שתרוצי בשלישית למשטרה והפעם זה כבר לא יעבור לי בקלות.
תודה על הרשימה היפה.
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
זו עוד אחת מסדרת התגובות שלך
המילים של עינת ו02/09/2008 14:40

שלא רק ראויות לתלונה במשטרה אלא גם ראויות להתפרסם כרשומה עצמאית נפרדת.

"ולא", בכך איני רומזת לך שתדיר את איבריך הארוגניים מהבלוג שלי ותפתח לך בלוג משל עצמך.
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
גם אותי מעצבן הסגנון הפלצני
seymore butts ו02/09/2008 10:18

בנוסח "אז זהו, שלא" (חילחל עמוק ללקסיקון של לא מעט אנשים).

לגבי האינפנטיליזציה שעוברת על העיתונים - הלוואי שהתופעה היתה מסתכמת בכותרות האלה. אותי אישית ממש מגעילות כותרות הענק שמתייחסות לכל אירוע משני בחשיבותו כמו מדד טיפה גבוה בחודש מסוים כאילו פרצה מלחמה, והפרשנות השזורה בכתבות שאמורות לדווח בלבד.
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
אותי אישית מעצבן ה"אישית". 
המילים של עינת ו02/09/2008 14:43

עם השימוש ב"אותי" וב"אני", מתייתר הצורך ב"אישית".

לכן כתוב/אמור מעתה:

"אותי ממש מגעילות כותרות הענק (שלוש נקודות לגיטימיות עקב ציטוט)"
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
עינת יקירה 
המיזנטרופית ו13/04/2010 11:37
את מפחידה את הקוראים שלך. הרשומות שלך מרתקות, אבל אני למשל חוששת להגיב, שמא תמצאי בי פסול שפתי
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
אל תדאגי, אני הוגנת
המילים של עינת ו13/04/2010 15:00
אני עושה את זה רק מול מי שלא יכול להגיב :) 

19 תגובות ל"להגיד או לא להגיד?"

אני מתקשה לעקוב
עופר D ו14/02/2012 04:34

אחר הטקסטים האלה שציטטת. ככה מדברים היום בארץ?

זה אני או הם שלא ממש שולט בעברית?

הרבה אהבה לך, עינת

ולכולנו

הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
קודם כל תיקון
המילים של עינת ו05/03/2012 01:30

"אלה הם, או אני שלא ממש שולט בעברית?"

או

"זה אני, או הם שלא ממש שולטים בעברית?"

או

"זה אני שלא ממש שולט בעברית, או הם?

או

"אלה הם שלא ממש שולטים בעברית, או אני?"

או

"זאת אני שמתחרפנת כאן או שזאת השעה המאוחרת בלילה?"

נ.ב. אלה הם! אתה בסדר גמור!


הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
צודקת לגמרי
עופר D ו05/03/2012 02:19
כשמקלידים מהר ולא טורחים לעבור על הטקסט, אז יש טעויות הקלדה וגם (למצער) טעויות מביכות כאלה בעברית...

חיבוק ממני, עינת יקרה

לילה טוב

{}
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
ועכשיו מחכה לרשומה הבאה "אגיד לכם ש
גלשי ו14/02/2012 06:59

אני מאושרת..."!

יום טוב לך עינת.
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
היא הגיעה! ב"אחריות לכל החיים"
המילים של עינת ו05/03/2012 01:25
להגיד לך שאני לא פוחדת שהאושר הזה יתפוגג...
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו

° ראיון אוטודידקטי

ל_ת 
שרוני 18 ו14/02/2012 08:22
  
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
הגדרה יפה. הוא מראיין את עצמו
המילים של עינת ו05/03/2012 01:21
ושולט במהלך הראיון, וכמו תמיד, אמנון לוי, שמבטיח לנו "פנים אמיתיות", מראה לנו שוב ושוב את הפנים הרצויות למרואיין.
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
חייבת להודות
גגג האחת ו14/02/2012 08:23
שבאופן אישי דווקא חביבה עלייך דרך הביטוי השאלתית ולו רק כי היא שונה וקצת יותר מיוחדת.
ושאלה - מה זה ילד כאפות?
שיהיה לך יום נהדר!
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
ההגדרה שלי ל"ילד כאפות":
המילים של עינת ו14/02/2012 12:56
  

מישהו שבילדותו הוכה על ידי ילדים אחרים שזיהו אצלו חריגות וחולשה.

ההגדרה של איןציקלופדיה:



הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
תודה רבה:-) 
גגג האחת ו14/02/2012 14:13
עכשיו, אחרי שהבנתי מה זה, אני מצטרפת אלייך מכל הלב ביחסי הסולד לביטוי הזה.
♥ 
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
גם שואלת וגם עונה?!
קטנים כגדולים ו14/02/2012 08:51
זה לא מפריע לי כל עוד לא נעשה בשימוש מופרז ... מדי פעם זה דווקא מגוון את הסיגנון. כן? ;-)
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו

° כן :)

ל_ת 
המילים של עינת ו05/03/2012 01:20
  
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
על מי את כועסת?
אישו14/02/2012 13:55

בחייך,תהיי בן אדם. ממי את מתרגשת?

מה שקרה הוא שלקחו בורים ועמי ארצו ועשו אותם גיבורי התרבות של המדינה. בר רפאלי (שאמנם שווה את יודעת מה) המסרסרת בבשרה. איל גולן, מרגול, עומר אדם שהצבא קיבל את תנאיו כדי שיסכים לשרת. כל שופטי ומנטורי כוכב נולד ו- וויס המנופחים מחשיבות עצמית.

כל המכנה המשותף הכי נמוך של ערוץ 2 וערוץ 10. לאורם מתחנך הדור הצעיר. הרי התקשורת לא מביאה ענקי תרבות.מי שבאמת ראוי לחיקוי

אלה שהבאת מהם את הדוגמיות לא יודעים עברית. מה את מצפה מהם?

מה שקורה הוא שגיבורי תרבות - עלובים ככל שיהיו- סוחפים אחריהם אחרים, לרבות אנשי תקשורת. אשר גם ביניהם רבים הבורים למרות פרסומם ותפקידם.

ה"מרגיש לי" וה"סוג של" המבחילים כובשים יותר ויותר,כמו שדפנה ליף והמחראה החברתית שלה סחפו המוני תמימים מן הסוג של מי שלא יודע לשאול. ובעיקר מי שלא יודע לבדוק. אם היו בודקים היו רואים איזו קופה של שרצים הם מחביאים בתיבתם. אני פתחתי את התיבה ונחרדתי

מעל כל אלה –הנסחפים. ולה הכי מפחידים אותי,כי הם טמבלים ומוכנים לקבל עליהם מנהיגות מסוכנת וכמובן גם תרבות קלוקלת

אוף מרגיש כסנוב. גם את חושבת שאני כזה?
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
אתה לא סנוב. אתה רגשן, אתה אמיתי,
המילים של עינת ו05/03/2012 01:17
אתה מעצבן, אתה מתוק, אתה נשמה, קצת תלוש, סקסי עד שבא לי לתת לך כאפה שתשתיק אותך קצת.
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
להגיד לך שמעולם לא שמעתי את התוכנית
motior ו14/02/2012 17:47

הזאת?

נראה לי שטוב שכך.
ונראה לי שהפרסום ללא שליחה למנויים היה באג שתוקן...
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו

° :)

ל_ת 
המילים של עינת ו05/03/2012 01:18
  
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
אל תגיד נגיד!
ע נ נ ת ו15/02/2012 10:04

גם אני לא אוהבת את דרך ההתבטאות הזו.

אני גם לא אוהבת את "ממש אבל ממש" - למשל:

"אני ממש, אבל ממש שמחתי לקראתו"
הגב/י לתגובה זו הוספת  תגובה לתגובה זו
כן, אני ממש, אבל ממש לא
המילים של עינת ו05/03/2012 01:19
מבינה בשביל מה צריך את ה"אבל" הזה :)